איך לא להתייאש ולא לוותר על רצונות וחלומות

מכירים את זה שעולים לכם כל מיני רעיונות שמגניבים אתכם, מרגשים אתכם, שבא לכם להוציא לפועל ולעוף עליהם או שיש איזה שינוי שאתם כבר ממש רוצים לעשות בחיים?

אבל אז, אז די מהר ואפילו כמעט במיידי, מתחילות לרוץ בראש כל מיני מחשבות...

מחשבות שמתחילות, ב-כן אבל....

מחשבות ש"מחשבות" כדאיות,

שנכנסות לפרטים ומחפשות להוכיח שהרעיון קשה ליישום או שאתם לא יודעים איך להוציא אותו לפועל, שזה לא הזמן הנכון, שזה קשה, מחשבות שעלולות לגרום לייאוש עוד לפני שהתחלנו.

יש שיקראו למחשבות האלה "להיות ראליים" אבל בתכלס אני רוצה, ברשותכם, לקרוא להם בשמם האמיתי- פחדים.

אני רוצה לשתף אתכם מה אני התחלתי לעשות כשמחשבות כאלה עולות בי-

1. אני חוזרת בראש לנקודה שבה אני עדיין רק מתלהבת מהרעיון החדש ומשהה אותה, נשארת שם.

ממש באופן יזום ובתשומת לב מחזירה את עצמי לנקודה שלפני המחשבות ה"ראליות". איזה רעיון מגניב, מדמיינת אותו כבר קורה, איך אני ארגיש כשהוא יצא לפועל, רק שאני נשארת עוד קצת במקום המתלהב והנהנה מבלי "להצטרך" לראות בפועל איך עושים אותו במציאות.

2. מרימה את הראש ומסתכלת מי יכול לעזור לי.

אוקי, אז יש לי אחלה רעיון הוא דורש ככה וככה דברים במציאות. את חלקם אני בכיף עושה בעצמי בלי בעיה, חלקם יותר מאתגרים/לא בתחום שאני מבינה או רוצה להתעמק בו.

אז מי מסביבי יכול לעזור לי?

אלו יכולים להיות חברים, מכרים, בני משפחה וגם אנשי מקצוע בתשלום. במי אני יכולה להעזר בדרך בחלקים שאני פחות מרגישה נוח בהם ובאמצעות העזרה הזו אני יכולה להתקדם עוד קצת קדימה.

3. משתדלת (וזה בהחלט מאתגר לפעמים) לכבד את הקצב שבו אני מתקדמת.

יכול להיות שעולים לי רעיונות מדהימים ויקח/לוקח לי זמן (יותר משחשבתי) כדי להגשים או להנכיח אותם לכדי מציאות. זה מותר וזה בסדר. לא להתייאש!

זה שעלה לי רעיון לא אומר שמחר הוא חייב להיות מוגשם ושאני חייבת להתאבד על המגרש כל יום עכשיו כדי שהוא יצא לפועל.

מותר לי להתבשל עם זה, שזה יקח לי זמן, זה לא אומר עלי שום דבר רע.

(מאתגר לעיתים כבר אמרתי :)).

מוגש כשירות לציבור לכל המתמודדים עם ביקורת עצמית במינון גבוה.

בואו לא ניתן לה לעצור אותנו :)

בתמונה: אני, רגע לפני שעליתי להרצאה בפני 300(!) גננות על מיינדפולנס.

משקשקת ועושה בכל זאת!