רגעים נעימים - מחשבות מציקות

מכירים את זה שאתם נשכבים בסוף היום במיטה והכי נעים לכם בעולם -

ופתאום מתחילות לכם מלא מחשבות מציקות על כל הדברים שלא הספקתם

לעשות היום ועל מה יש לכם מחר, תכנונים, משימות...

או שאתם יושבים בים, עם בירה, השמש מלטפת את העור, משקפי שמש על הפנים

רגע של אושר, תענוג...

ופתאום,

משהו לא נוח, חם מידי, קר מידי, השמש מסנוורת, מגרד, איפה הטלפון, אוף,

יש לי פיפי...

או שאתם בנהיגה, אחלה שיר ברדיו, נעים בחוץ, הכל טוב,

ולפתע מתחילות מחשבות על כל מה שחסר, שעוד לא, שצריך לטפל...

או שאתם על הספה בסלון, עם המשפחה, צוחקים, סתם מסתלבטים-

ומגיע איזה פחד, שחס וחלילה יקרה משהו למישהו...

למה זה קורה בעצם?

הרי זה כל כך לא נעים. איך הדבר הזה כל כך רווח?

לדעתי אחת התשובות נמצאת באלמנט שמשותף לכל הדוגמאות שנתתי כאן,

והמשותף הוא הרגע ***שלפני*** המחשבה המציקה.

כי אם נסתכל טוב נגלה שרגע לפני המחשבה או התחושה הלא נעימה

היה רגע נעים. רגע של אושר, הנאה, התרחבות.

ובגלל שעבור כל כך הרבה מאיתנו זה מבהיל, מפחיד אפילו, להרשות לעצמינו פשוט להנות בלי "סיבה", בלי "להרוויח את זה ביושר בעבודה קשה", אז ברגע שהגוף שלנו מזהה שהגיע רגע כזה של הנאה פשוטה,

הוא נבהל,

ומייצר לעצמו דרך מילוט,

באמצעות מחשבות ותחושות שתפקידן להוריד את מפלס ההנאה ולחזור למצב "רגיל".

ההבנה הזו

ממש שינתה עבורי את חוויית החיים.

כי עכשיו בכל פעם שאני מזהה שהגיעו לי מחשבות מציקות

אני משתדלת לעצור ולבדוק עם עצמי,

מה קרה פה *רגע לפני*?

איך זה שהמחשבות האלה הגיעו *דווקא עכשיו*?

ואכן הרבה פעמים אני מגלה שברגע לפני

היה לי פשוט נעים, קל, נוח, נהניתי ממשהו הנאה פשוטה.

וכנראה שנבהלתי.

אז אני לוקחת נשימה, ומשתדלת להרשות לעצמי להתרווח עוד קצת בתוך הנעים הזה,

משתדלת להזכיר לעצמי שזה מותר לי להרגיש שנעים, שזה בטוח, שזה ריפוי עבורי.