להפסיק להתנצל

היום כשחיכיתי להכנס לשיעור ספינינג ב 09:30 בבוקר, עברה מישהי ליד וראתה את כמות הנשים שמחכות להכנס ואמרה: "תראו מה זה, אף אחת לא עובדת פה."

ווואייי מזל שבדיוק פתחו את הדלת והייתי חייבת להכנס מהר לתפוס מקום עם מזגן, כי אחרת היא היתה שומעת ממני.

קודם כל,

מאיפה ההנחה שאני לא עובדת?

מי שתציץ בלו"ז שלי תגלה שבימי שלישי אני עובדת מ 11:30-20:00, עם הפסקת צהרים באמצע. למה? כי ככה אני רוצה.

וגם מי שלא עובדת, כרגע או בכלל,

וגם מי שבחופשת לידה וארגנה כך שמישהו אחר שומר על התינוק בזמן הזה,

זה סדר העדיפויות שלה כרגע, וזה בסדר גמור.

זה מצויין אפילו.

לכל אחת (ואחד) מאיתנו מותר לנהל את החיים, את הלו"ז, את העבודה ואת כל שאר התחומים בחיים בדרך שמתאימה לו/ה

וזה שהם שונים או אחרים מה"נורמה" או ממה שההורים עשו או ממה שאחרים עושים מסביב, זה ממש לא אומר שזה לא בסדר.

להפך.

כשאנחנו חיים את החיים *לא* בצורה שבאמת מתאימה לרצונות, לערכים ולסדרי העדיפויות שלנו בחיים, שם מתחילות הבעיות.

אחת שיודעת.